מבוא

משחקי וידאו הם משחקים שפועלים על ידי מחשבים, קונסולות וטלפונים. הם קיימים כדי להעביר את זמנם של אנשים ומטרתם היא הנאה ולחוות חוויות משונות.

חוץ מהנאה, כיף והעברת זמן משחקי מחשב מלמדים אותנו דברים חדשים. ישנם משחקים שדורשים חשיבה רבה וזה עוזר לנו לפתח את תאי המוח ולפתח את החשיבה והרפלקסים שלנו.

אך חוץ מדברים טובים יש כמה דברים שהם פחות טובים במשחקי מחשב. ישנם מלא סוגים של משחקים וחלק מהם אלו משחקי פעולה/יריות. לכל משחק יש גיל מומלץ לשחק בו ולפעמים אני תוהה אם באמת הגילאים מתאימים לתוכן המשחק מכיוון שיש ילדים שלא יבדילו בין משחק למציאות.

פעם משחקי מחשב היו יותר תמימים- המשחקים הראשונים שאי פעם הומצאו ותוכנתו להיות משחק וידאו היו: OXO ׁׁׁׁׁׁ(איקס עיגול) ומשחק ה"אקשן" הראשון שיצא היה Spacewar. אומנם הוא היה משחק הכולל יריות אך לא הייתה בו טיפת מציאות, משחק עם חללית היורה על חלליות אחרות היה מובן שהמשחק בכלל לא קרוב למציאות. כיום משחקי חשיבה לא השתנו ולא כוללים שום זכר לעולם האמיתי. בשונה מכך, משחקי פעולה/יריות היום הם מציאותיים לגמרי. לאחר שהרזולוציה התפתחה ואיכות המשחקים גברה, הכל נהיה מציאותי. לאט לאט אתה שם לב שאתה נשאב למשחק וממש מרגיש כאילו אתה משחק במקום השחקן וחווה את מה שקורה תוך כדי המשחק- הנשקים הם בול אותם נשקים הקיימים במציאות שלנו וההרגשה שאתה מקבל בזמן המשחק מרגישה מציאותית.

מכת מדינה

סדרה של מקרי אלימות בבתי ספר, שנחתמה ב"קבר" שחפרו ילדים בני עשר מקריית־שמונה לחבר מכיתתם, הציפה שוב את השאלה האם החברה שלנו הופכת לאלימה יותר. לאביו של הילד שעבורו נחפר הקבר, התשובה ברורה: "מקרי אלימות מתרחשים בכל בית ספר בכל מקום בארץ. מערכת החינוך צריכה לדאוג להשגחה"

בכתבה מעיתון ידיעות אחרונות, אפשר לראות מצב נוראי שילדים בו קיימו מקרה אלימות שבו חפרו קבר לילד מכיתתם וציינו את שמו עליו ואת תאריך פטירתו לילדים האלה המקרה נראה מצחיק אך הילד שציינו את שמו על הקבר לקח זמן להתאושש מהמקרה. לפי דברי המומחית ח"כ שאשא-ביטון "ילדים כיום משחקים במשך שעות במשחקים אלימים מאוד במחשב ונחשפים לתכנים אלימים בטלוויזיה".

בכללי, ילדים יכולים לשכוח שזה רק משחק וידאו וללמוד דברים אלימים ואף להשתמש בהם במציאות- מצב זה מחוזק על ידי התיאוריה  "תיאורית הלמידה והחיקוי". הצופים עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים, כמו במשחקי מחשב ההתרגשות של השחקנים גוברת והם לומדים תנועות או מהלכים במשחקים הגורמת להם לרצות לחקות את הדמויות ולהשתמש באלימות הזאת כלפי אנשים במציאות.

אלימות וירטואלית: איום ממשי או לחץ מיותר?

אלימות וירטואלית: איום ממשי או לחץ מיותר?

המשחק האלים GTA V שבר את שיא המכירות. מיליוני בני אדם מבלים בעינויים וחיסולים וירטואליים, אך בתי המשפט לא מכירים בקשר בין יריות על המסך למסעות רצח במציאות

בכתבה זו אפשר לראות מקרה שקרה באלסקה, אשר נער בן 16 הלך לבית ספרו עם הנשק של אביו ויצא למסע הרג נוראי שלסיומו הוא טען שלא ידע שכאשר הוא יורה במישהו הבנאדם פשוט ימות. לפי דבריו של הנער, במשחק מחשב "GTA" הוא יורה בדמות פעם אחת ואז היא פשוט קמה בחזרה על הרגליים ובשביל להרוג אותה תצטרך לירות בה מספר פעמים ולא ציפה שיריה אחת בחבריו לכיתה תגמור את חייהם.

הדילמה: הבדלה בין בדיה למציאות במשחקי המחשב.


משחקי המחשב הם משחקי וידאו הנמצאים על המסך ואינם אמורים להיות קרובים למציאות של חיינו. פעם הם היו בסך-הכל משחקים. אך בימינו הם נהיו יותר ויותר מציאותיים, מה שלדעתי לא אמור להיות כך. בהשתדרגות הרזולוציה ואיכות המשחקים, הכל כבר נראה כמציאות.
אצל ילדים קו ההבדלה בין בדיה למציאות הוא מטושטש וקשה להם להבין שאלה בסך הכל משחקים וכל מה שקורה בהם אמור לקרות אך ורק במשחקי הוידאו ולא במציאות אבל ישנם ילדים שלא מצליחים להבין את זה מה שגורם להם ללמוד ולחקות את מה שהם רואים ומקיימים במשחקי המחשב.

רלוונטיות הדילמה:

הדילמה שלי רלוונטית לחיים העכשוויים שלנו, מכיוון שגיימינג בשנים האחרונות נהיה נושא נורא מוכר וידוע, הוא הפך לספורט אינטרנטי ולעבודה יומיומית של הרבה אנשים בעולם. כמעט כל אדם בכל גיל משחק במשחקים ומבזבז הרבה מזמנו הפנוי עליהם.